מכתב שכתבה גל כסיף בערב ההנצחה לאיתי, 20.8.09:

איתי…
כמה בלתי נתפס, כמה מתסכל,
כמה מיותר, כמה?? למה??
כל כך לא הוגן.
אני אמנם מכירה אותך מיום שנולדת,
אך מה שלמדתי עליך בחודשיים
שחלפו מאז נקטפו חייך,
לימד אותי להכיר כמה מיוחד,
וכמה יקר האובדן שלך.

אני מתפללת ומאחלת לכל אוהביך, אהוביך וקרוביך
ובעיקר לאמך מירי, לאחיך עדי, גיא, טל ותמיר
ולמודי שהיה לך כאב
וגם למורן שאיתה כמעט קשרת עתיד משותף,
לכולם, הרבה כוח,
ויכולת להתמודד עם החיים בלעדיך..
זה מכאיב ולא קל ולעד תחסר
לכל אחד ממכרך.. מוקירך…

באהבה,
גל כסיף