מכתב שכתבה כרמל אלבוחר בערב ההנצחה לאיתי, 20.8.09:

אם לא הייתי טסה בזמן שטסתי למקסיקו,
אם הייתי מתכננת מסלול אחר,
אם הייתי נשארת במקום אחר שעה יותר משנשארתי,
אם הייתי מכירה קבוצה אחרת לטייל איתה,
אם הייתי מפספספת אוטובוס אחד ועולה על אחר,
בהפרש של 10 דקות בדיוק,
אם,
אולי לא הייתי זוכה להכיר אותך,
ועל כן אני יודעת כמה ברת מזל הייתי,
שהייתה לי את התקופה הזו, קצרה ככל שתהייה
קצרה במובן של בקושי שבועות- של ימים.
ועדיין. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה
שזכיתי.
אפילו אם לרגע
אז תודה, על הרגע.

כרמל