דבריו של אחיו של איתי, עדי אליאס, בערב ההנצחה, 20.8.09:

"אחי אחי" – אהוד מנור:

"אתמול לרגע חם
ברחוב אשר יורד לים,
אחי, אחי, ראיתי שוב אותך,
אותו הילוך,
אותו חיוך
כל-כך טוב ומוכר
וליבי אז מלכת עצר.
אחי, אחי, ראיתי שוב אותך
הולך לאט,
מישיר מבט.
נגעתי בצילך
כמעט שקראתי לך.
ואני לא הבנתי כיצד
ולמה זה חלפת על פני".

איתי,

עברו להם כבר כמעט חודשיים, ועדיין קשה להאמין. קשה לי לקבל את העובדה, שאינך פה. לעיתים אני מרגיש, שבא לי לעמוד על ההר הכי גבוה, ולצעוק חזק כדי שאלוהים יוכל לשמוע, שוודאי חלה כאן טעות, ולא היית צריך לעזוב אותנו כה מוקדם, ואני רוצה אותך כאן בחזרה, להמשיך כרגיל, בתוכניות שלנו לטיול, בתוכניות שלך לחתונה, בתוכניות שלנו לעתיד.

אנו מכירים כבר 24 שנים. 24 שנים בהם היית לי לא רק אח, אלא אישיות לדוגמא, רשת ביטחון והחבר הכי טוב.
מגיל קטן, מהרגע בו אני כבר יכול לזכור את עצמי, אני זוכר את זיכרונותיי יחד איתך, החל מהגן, הצעצועים המשותפים, ואפילו הבגדים – שתמיד דאגתי לקנות בדיוק כמו שלך…

מאז ומתמיד גוננת עליי. אני זוכר היטב, עוד מגיל קטן, עמדת תמיד מלפניי בכל סיטואציה. מעולם לא הלכת מכות, זה פשוט לא היה בטבע העדין שלך, אבל אני זוכר היטב, איך נהגת להגיד לי תמיד: אני מאד סבלני, אבל כשזה מגיע אליך, אם מישהו יחשוב לפגוע בך, אני מסוגל לאבד את העשתונות.
לידך תמיד חשתי בביטחון. פיזית ומנטלית. ידעת ודאגת תמיד לחזק אותי.

מבין המכתבים האחרונים ששלחת לי במייל, כשהייתי בארצות הברית, וקצת לא הלך בעבודה כתבת לי במילים אלו, ואני מצטט ממכתבך:
"עדידוש, אני בטוח שיהיה בסדר אתה רק צריך להמשיך לחשוב חיובי כל הזמן. כל פעם שהמצב רוח קצת יורד תחשוב על זה שתוך שלושה חודשים ויומיים נפגשים בדרום אמריקה!
אל תיכנס לסרטים אם אתה קצת מדוכדך – זה רק גורם לך לשקוע יותר בעצב פשוט תוציא את עצמך מזה ותחשוב על כל הדברים הכיפים שנעשה במרכז ודרום אמריקה!
תרים את עצמך כל הזמן! אתה חזק , מוכשר ונראה מצויין.
תקשיב לי טוב – תחשוב חיובי ויקרו לך דברים טובים
תעשה את זה בשבילך ובשבילי ותראה שהכל יהיה טוב!".

ידעת להסתכל תמיד על החיים, בצורה מיוחדת. בבגרות, באופטימיות, בהבנה שהחיים קצרים ויש לנצל כל רגע. ועל כך הערצתי אותך. ותמיד כאילו ניסית להשריש גם בי מהתכונות הנהדרות האלו שלך, בשיחות, במפגשים, בעצות שידעת תמיד לתת.
השפעתך על חיי הייתה עצומה.
בכל מהלך חשוב, בכל החלטה, בכל צעד חדש בחיי, היית הראשון לדעת, והראשון להיות שם בשבילי.
שייקה לוי שר בשירו: לו להשיב ניתן, את מחוגי הזמן, איזה עולם נפלא, הוא היה בונה לו. ואיזה עולם נפלא היית בונה לך איתי. את החלומות שלך חלמתי גם אני. לראות אותך מתחת לחופה, לראות אותך בונה את בית החלומות שלך יחד עם מורן, קרוב לים, לראות אותך ממשיך ומצליח בתחום ההיי-טק, ואפילו פעם אמרת לי: "אני עוד אקים חברה משלי, ואתה תעבוד איתי כמעצב גרפי, יהיה לנו אדיר ביחד".

על מצבתך חקקנו באבן: "בחייך הקצרים סללת לנו דרך עולם", והתכוונו לכל מילה ומילה.

דאגת להשאיר לנו כאן למטה, המון איתי:
חברים מדהימים, שעוזרים ותומכים, וממלאים מעט מהחלל הענק שנוצר כאן מחסרונך.
את העצות שלך והלך הרוח שלך, שיהיו לי לעולם כמורי דרך לפני כל החלטה חשובה.
את הזיכרונות הכל כך יפים שלנו יחד, החל מהילדות, ביה"ס, צבא, והטיול אליו יצאנו כל כך מאושרים, ובילינו חודש ושלושה שבועות אחד לצד השני במקומות מדהימים, עליהם חלמנו זמן רב.

אמנם נשללה מאיתנו הזכות לראות אותך ולשמוע אותך, אך לא נשללה מאיתנו, ולעולם לא תישלל מאיתנו, הזכות לזכור אותך, להרגיש אותך, לחיות כל יום שלנו כאן איתך ברוחך.

נוח על משכבך בשלום אח יקר, המשך לחזק אותנו מלמעלה, ודע תמיד, לעולם תחיה בליבנו.

אוהב אותך,
אחיך עדי.